מרתון טבריה ותל אל עמרנה

סיפור מרתק על ריצה של 42 ק"מ שיש בה עולם ומלואו כולל חוויה מיתית

כתב שמואל שאול

לפני כשנה וחצי החלטתי לחזור לרוץ, הרגשתי שהגוף צריך תזוזה ומכיוון שהוא לא יזוז מעצמו, הגיע הזמן שאני אזיז אותו, בחרתי בריצה, ולא בתרגול יוגה או טאי צ'י, אותם תרגלתי במשך שנים, הרגשתי שאני חפץ במשהו שהוא יותר פיסי ופחות רוחני. בעברי, ואומר לפני כ 30 שנה, רצתי ריצות ארוכות, ואף הצלחתי לרוץ שני מרתונים בגיל 20. עם האימונים, התעוררו הזכרונות, ולפני כמעט שנה החלטתי לנסות לרוץ חצי מרתון, ואחרי שסיימתי אותו, לא עמדתי בפיתוי לנסות להשלים שוב את המרחק השלם.

באוקטובר האחרון, נרשמתי למרתון טבריה, כמה ימים אחרי שגמרתי את כל הסדרי ההרשמה ראיתי שמספר החזה שקבלתי לריצה הוא 474. זה היה אישור מיתי מבחינתי שאני עושה את הדבר הנכון.

באחת הפעמים בהם ביקרתי בתל אל עמרנה, מקום מושבו של אחנאתון, בעודי עולה במדרגות לעבר פתחו של הקבר של מרירי, עלתה בתודעתי קבוצת המצרים שיצאה עם משה ממצרים, בתנך מכנים קבוצה זו 'ערב רב', הגימטריא של 'ערב רב' היא 474, וכך כשאני ממש לפני כניסה לביקור בקבר, אני מבין שאני צריך להתמקד במספר הזה ובצירופים השונים שהוא נותן. לרבים ההתעסקות בגימטריא היא חישוב מתמטי מעייף שרק חוסם את המוח, בשבילי זהו שער נפלא לעולמות עליונים, המספרים, הצירופים וההתאמות כמו מפעילים קוד פנימי, סיסמא שהיא קוד כניסה לחוויה של ממדי הרוח.

שמחה גדולה מלאה את לבי על המספר שקיבלתי למרתון, זה נתן לי מוטיבציה לעמוד באימונים המפרכים של לפני הריצה הארוכה, וגם כשחודש וחצי לפני התאריך המיוחל עברתי פציעה קלה, בשרירי האחורי בירך, לא האמנתי שעלי לוותר על הריצה אחרי שקיבלתי מספר כה מיתולוגי עבורי. והחלטתי לנסות לרוץ בכל מקרה למרות שלא יכולתי לעמוד בתכנית האימונים המקורית.

אני בפתח הקבר של מרירי, אני מתרכז במספר, ומבפנים מתחילים דברים לבקוע, 'אהיה הוא אמת' זה 474, גם 'גל אמת', וכך צרופים ממשיכים לבקוע מתוכי. עכשיו אנחנו כבר יושבים בתוך הקבר, על קירות הקבר ציורים המתארים כהן מצרי המברך כשאצבעות ידיו  נצמדות זו לזו ונפתחות באמצע, זרת וקמיצה ביחד, פתיחה ורווח ואמה ואצבע ביחד, והרי זו ברכת הכהנים המפורסמת עוד מימי בית המקדש, רק כאן בקבר הציורים מתוארכים לזמן קדום הרבה יותר, אנחנו יושבים במעגל, נותנים ידיים, והצרופים ממשיכים לבקוע עד שהם נעצרים על המילה 'דעת', הכרה צלולה שוטפת אותי, גם לה ערך גימטרי של 474, באותו רגע אני חווה אור עצום שבוקע מהמקום, ממני, רגע שכולו התאחדות עם כל מה שיש.

6 לינואר 2011, קמתי בבקר ונסעתי עם שני בניי הגדולים לטבריה, בלילה שלפני בקשתי חלומות מחזקים שיעזרו לרוץ את המרתון, באחד מהם צפיתי במשחק כדורגל, רק היה ערפל מוחלט וכלל לא ראיתי את המגרש, למרות זאת, אני ואוהדים רבים אחרים עמדנו בתוך הערפל והתמדנו ברצון שלנו לראות את המשחק, החלום זה נעשה חזק במיוחד כשבחלקים מהנסיעה לטבריה, ערפל כבד כיסה את הכבישים, ולא ראיתי דבר מלבד את הכמה מטרים הבאים. במלון לאונרדו פלדה קבלתי את הצ'יפ לתחרות ואת מספר החזה, חיברתי אותו לגופיית הריצה, רץ מספר 474 מוכן לצאת לדרך.

על עץ הספירות ספירת דעת, היא זו שאינה נספרת, היא נוצרת כאשר ספירת כתר יורדת למטה, ובעצם מחליפה אותה, וכך שלושת הספירות העליונות כתר, חכמה ובינה, מתחלפות לחכמה, בינה, דעת, ראשי תיבות חב"ד. למרות שלכאורה היא לא אחת מעשר הספירות של העץ הקבלי, עדיין יש לה תפקיד חשוב, היא זו המחברת בין מעלה למטה, בין ג' ספירות ראשונות, ל ז' ספירות תחתונות. ואכן האיכות של הוא ייחוד, וייחוד זה הוא זה היוצר דעת בנפשו של האדם.

כהכנה למרתון, השתתפתי כחודש לפני במרוץ חצי המרתון של עמק המעיינות ליד בית שאן, במהלך כל ריצה זו השתמשתי בהדמיה הבאה. ראיתי את עצמי כחלק מנהר שלם של רצים, היו שם מעל 2000, ושהנהר הזה נותן לי כח, אני לא רק רץ בכוחי שלי אלא רץ בכוח הזרימה של הנהר השלם. תוך כדי ריצה ממש הרגשתי זאת וחוויתי איך זה נותן לי כוח ומאפשר לי לרוץ הרבה יותר מהר מאשר קצב הריצה האישי שלי. החלטתי שבמרתון אני אשתמש באותה טכניקה.

אני רץ ומנסה לראות שוב בעיני רוחי את נהר הרצים, היו שם כ 1600, נהר מספיק גדול, אני מנסה לראות את הנהר, אבל זה לא הולך, אני מרגיש בתוכי שהפעם זו לא הדמיה שאני יכול להשתמש בה, שהיא לא נכונה ומדויקת לריצה זו, במקום זאת בקעה תמונה אחרת. חוויתי, ראיתי, הרגשתי שאני, רץ מס' 474, בא מתל אל עמרנה ואני עכשיו מביא אור לנהר הרצים ומזין אותו ואת כל מי שהוא חלק מהנהר באנרגיה, זה כמובן נשמע יומרני משהו, אבל זו המדיטציה שעלתה לי מיד בתחילת הריצה וככל שהריצה התקדמה היא התחדדה יותר ויותר.

השרידים שנשארו מעירו של אנחאתון

על ציר האנרגיה של מצרים תל אל עמרנה היא מרכז הלב הקוסמי, מרכז האהבה והחמלה, במקום זה בנה אחנאתון את מקדשו, אחרי כשלון מהפכתו החריבו יורשיו את המקום, ומבחינה ארכיאולוגית, אין כמעט כלום במקום, בקברו של אחנאתון הכל נהרס וננתץ, ומהעיר עצמה לא נשארו אלא כמה עמודים חרבים. לעומת שאר אתרי מצרים המקום הוא שממה אמיתית, אך דמותו של אחנאתון, ספור חייו והאנרגיה שבמקום הופכים את תל אל עמרנה לאחת הנקודות המרתקות במצרים ובעולם כולו.

קרוב ל 1400 לפני הספירה אמנחותפ הרביעי ביצע מהפכה מחשבתית במצרים הוא מחק את כל האלים והכריז על אל אחד ויחיד, מופשט וללא צורה לו הוא קרא אתון, שפרושו השמש האלוהית, או קרני האור הבאים מהשמים, הוא גם שינה את שמו שלו לאחנאתון ובנה עיר חדשה בתל אל עמרנה.

אחנאתון שלט במצרים 17 שנה, אולי יותר או קצת פחות,כך או כך הוא נרשם כמיסד האמונה המונותיאיסטית במצרים, אבל השינוי שהוא ניסה לעשות, הן במחשבה והתפיסה, והן במערכת הדתית, היה כה גדול, עד שבסופו של דבר קמו עליו מתנגדיו הורידו אותו מהשלטון, ואלו שבאו אחריו עשו כל מאמץ אפשרי על מנת להשכיח את שמו מההיסטוריה. מבחינה ארכיאולוגית, לא נשאר דבר בתל אל עמרנה, בקברו של אחנאתון הכל נהרס וננתץ, ומהעיר עצמה לא נשארו אלא כמה עמודים חרבים. לעומת שאר אתרי מצרים המקום הוא שממה אמיתית, אך דמותו של אחנאתון, ספור חייו והאנרגיה שבמקום הופכים את תל אל עמרנה לאחת הנקודות המרתקות במצרים ובעולם כולו.

למרות כשלונו הופעת אחנאתון בהיסטוריה ציינה את המעבר לאמונה המונותיאיסטית, ולמרות שהעם היהודי לוקח עליה בלעדיות הרי חייבים להודות שהיא צמחה גם במצרים.

אחרי כשלונו של אחנאתון, בעולמות הגבוהים מצאו לו מחליף וממשיך דרך שלימים ענה על השם משה, הוא קיבל על עצמו את הניסיון השני להבאת המסר של האמונה באל אחד, בכוח האחד לפלנטה, אך בשינוי אחד מאוד משמעותי במקום לעשות זאת במצרים עם ולמען העם המצרי, הוא נבחר להוציא את המהפכה ממצרים ולעשות אותה בצוותא ולמען העם העברי. כך נולד בשמים הרעיון של מסע יציאת מצרים.

כשיצא משה ממצרים עם שבט העברים, רבים מהכהנים, המורים שהיו שייכים למעגל של אחנאתון, מצרים בהולדתם, חצו את הקווים והצטרפו אל משה ואל שבט העברים במסע יציאת מצרים, אלו כמו שכבר ציינתי מכונים בתנך 'ערב רב' גימטריא 474.

ככל שהתפתחה הריצה, כך הרגשתי יותר ויותר את השייכות שלי לתל אל עמרנה, ולמסע יציאת מצרים, אמנם רצתי מרתון, והייתי צריך להפעיל את שרירי לאורך 42 קילומטר, אבל בתוכי הרגשתי כמו בתוך חוויה מיסטית צלולה שיש בה בהירות, וחיבור לשליחות שלי, שמזמן לא חוויתי.

בקו הסיום הרגשתי שלא רק סיימתי שוב מרתון אחרי 29 שנה, אלא שחידשתי משהו ביני ובין עצמי ובין עולם הרוח.

.

מי ייתן וכל היצורים הברואים יהיו מאושרים.

5 תגובות על מרתון טבריה ותל אל עמרנה

  1. מאת איריס בן צבי‏:

    אוהבת את כתיבתך, את ההקשרים הפנימיים שאתה משתף בהם.
    שמחה על כך מתוך ההשראה שזה מביא לי.
    היה בטוב
    איריס

  2. מאת מרים‏:

    שמואל – אתה לא רק רץ למרחקים ארוכים אלא גם למרחבים.
    נהנתי לקרא ..אומנם מהכורסה.

  3. מאת הלל‏:

    שמואל, כל הכבוד, מרגש מאוד ומפעים ממש!
    וגם נותן כח להאמין 🙂

  4. מאת גיליה טואג‏:

    הללויה להצלחה ולחוויה המיסטית במרתון.
    וכל ההבדל הקטן\גדול ביון שתי ההדמיות היא – ההבדל בין הרצון לקבל והרצון לתת- וכדברי חכמינו החיים- בכוונה לתת, להביא אור, מושכת אליה אור רב יותר. נפלא לראות שאתה מיישם את מה שאתה מלמד!

  5. מאת גיליה טואג‏:

    וחוץ מזה, זו תמונה מדהימה- שמת לב ששתי הרגליים שלך, בכלל באויר???
    יש לנו ישוע חדש פה???

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *