באנו חושך לגרש

לכבוד החנוכה

שלום לכם

חזרתי ממצרים מלא חוויות ורשמים, אשתדל לחלוק אתכם חוויות מהמסע בקרוב

אני מצרף מאמר שכתבתי לאתר Xnet, לצפיה במאמר באתר Xnet כולל תמונות יפות לחצו כאן,  או המשיכו לקרוא, חג שמח

'באנו חושך לגרש' אנחנו שרים בחנוכה, הללויה, כולנו מעדיפים אור וטוב שכך, אבל לפני שאנחנו ממהרים לגרש את החושך מן הראוי קצת להכיר אותו, לפגוש אותו, ללמוד את טבעו האמיתי, ובעיקר ללמוד לא לפחד ממנו.

כניסה למערה חשוכה היא אחר הדברים המומלצים כדי להכיר את החושך, ובארץ לא חסר מקומות טובים לכך, אחד המשובחים שבהם היא מערת הקולונל בהר סדום שבדרום מדבר יהודה. הכניסה למערה היא צרה ונמוכה ודורשת זחילה, אחר כך בפנים יש מרחב רחב, היכלי תהילה מלאים בהוד בריאה ובנטיפי מלח מרהיבים. עמוק בתוך המערה, יש חושך מוחלט, אפשר לכבות פנסים ולהישאר בשקט בחושך, אין גם צורך לעצום עיניים, נהפוך הוא עדיף להשאיר אותם פתוחות, להביט בחושך, להתבונן בו בעיניים פקוחות.

להישאר בחושך זו אחת האיכויות החשובות שכל אדם יכול לפתח, שכן החושך הוא בעצם רק חסר של אור. חשוב תמיד לזכור זאת, אין באמת חושך, יש רק מצב בו אין אור, והחושך עצמו מוגדר על ידי החסר של האור. כלומר כשלומדים להישאר בחושך בעצם לומדים להישאר בחסר של אור. לאנלוגיה של זה בעולם הנפש יש חשיבות עצומה.

בעולם הנפש האור הוא כל מה שאנחנו שואפים להשיג, אהבה, חכמה, שפע, מיניות, חמלה, שמחה, שקט, הכרה ועוד, כל אלו הם סוגים שונים של אור. והחושך משול לחסר שלהם, חוסר באהבה, חוסר בשפע, חוסר בשמחה וכו'. בדרך כלל שחסר לאדם משהו הוא מיד מנסה למלא את החסר הזה, מנסה לגרש את החושך. הוא מחפש אהבה, מנסה לעשות דברים שמשמחים אותו, משתדל להרויח שפע, אבל לא פעם התנועה המידית למילוי של החסר וחוסר ההסכמה להישאר בריק, לא מאפשרת להכיר את החסר באמת, וכך קורה שלא פעם אדם לא באמת מבין עד הסוף מה באמת חסר לו, לא מכיר את החשך שבתוכו, וכך יש סיכוי שהוא יחפש למלא את עצמו בדברים שלא באמת חסרים לו בפנים. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא אוכל, אדם יחפש אוכל מתוק כי בעצם חסר לו מתוק בפנים, ואם חסר לו שקט או שלוויה הוא לא פעם ימלא זאת במזון, בסיגריות , באלכוהול או בקניות כדי לפצות את עצמו על כך.

היכולת להישאר בחושך מבלי לזוז וביציבות, משולה ליכולת של אדם להישאר בחסר שלו, מבלי לזוז, מבלי למהר למלא אותו, ובמיוחד מבלי למלא אותו בדברים שבמילא הוא אינו זקוק להם. כשעושים זאת מקבלים כח, הקבלה קוראת לכח הזה כח התנגדות, הכח להכיל את החושך, הכח להתנגד לאור שרוצה למלא את החושך אם הוא אינו האור המתאים. ורק אז, רק כשאנו מפתחים את הכח הזה, אנחנו בעצם יכולים להתחיל לגרש את החושך, כי אם ננסה לפני, יש סיכוי גדול שבמקום להיות עסוקים בגרוש החושך  אנו בעצם רק בורחים ממנו.

אחד הדברים המשמעותיים בלשבת בחושך במערה, הוא הגילוי שזה כלל לא נורא, ובמקרים רבים אפילו מענג. רבים יאמרו שדווקא הישיבה בחושך מביאה איתה הרבה בהירות, פתאום הדברים נראים ברורים יותר, מסודרים יותר, הרצון מתחדד והבלבול נמוג לו אל תוך החשיכה. כשמצליחים לעשות את אותו הדבר בעולם הנפש, להישאר בחושך מבלי להגיב, מגלים דבר דומה, החסרים השונים בדמות חסר באהבה, בשמחה, בכסף וכו' לא יוצרים דרמה, וגם לא כעס, תסכול או מרירות, וכשמצליחים להישאר איתם ואפילו להתידד עמם מגיעה צלילות דעת, בהירות, חמלה, נחישות, כח רצון ובעיקר אמונה שנצליח למלא אותם כראוי ובזמן המתאים.

כשמתמידים בישיבה בחושך בתוך מערה, קורה נס, לאט לאט החלל נעשה פחות חשוך ואפילו נראה ממש מואר, במצטבר בעברי ישבתי עם מאות אנשים במערות חשוכות, ולא מעטים דיווחו על החוויה הזו. זהו לא רק נס חנוכה עבורי אלא גם סוד גדול, האור בסופו של עניין בוקע מן החושך, החושך לא מגורש כשמביאים אליו מקור אור חיצוני אלא כשמקור אור פנימי מתגלה, וכאן נעמיק, שכן לכאורה גם מקור אור חיצוני יכול להתאים, נר, פנס או משהו דומה, אבל אלו יבריחו את החושך לזמן קצר ולא יותר, כשיגמר הנר נצטרך להביא עוד אחד, וכשיגמרו הסוללות בפנס נהיה תלויים בסוללות חדשות. לעומת זאת כשהחושך מגורש מתוך מקור פנימי, שהוא בעצם האור האישי של כל אחד ואחת מאתנו הוא נעלם לתמיד. בשפת הקודש העברית יש סימוכין מדויקים לענין זה. את האור הראשון של היום אנחנו מכנים שחר, שחר מלשון שחור. כלומר על פי שפתנו האור הראשון בוקע מהשחור, מהלילה.

את החושך אנחנו מגרשים בחנוכה, במקביל לימים הקצרים בשנה וללילות הארוכים בשנה, יש כאן תהליך שנמצא בהרמוניה מלאה עם מה שקורה בטבע, בתקופה זו, הלילה הולך ומתגבר על היום, עד שנס חנוכה מחזיר את האור, את השמש, והימים מתארכים מחדש.

באנו חושך לגרש, וכשזה קורה! זה עוזר לנו להגשים את השירות שלנו: להיות אור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *