ט"ו בשבט

ראש השנה לאילנות

שלום לכם אני מצרף מאמר שכתבתי לאתר של מהות החיים, למאמר באתר לחצו כאן, או קראו בהמשך

ט"ו בשבט הוא לא סתם חג אלא הוא ראש שנה, ובמסורת העברית זוהי הצהרה, שכן על פי תורת הקבלה ראש השנה הוא הזרע, השורש של כל השנה, ובו יש את כל האור, החכמה, הידע לשאר השנה. ממש כמו שמזרע אבוקדו צומח עץ שלם, כך מהראש של השנה צומחת שנה שלמה. זה עניין עמוק ודי פלאי, אם נחרוג מהשגרה בה אנו רגילים שעצים צומחים להם ונעמיק בעניין, הרי זה פלא שמזרע אבוקדו קטן בגודל של כמה סנטימטרים צומח עץ שיכול להגיע לגובה של 15 מטר .

הזרע הוא מטאפורה נפלא לראש שנה, שכן השלב הראשון של תהליך הצמיחה שלו הוא במשהו הבוקע ממנו, והבקיעה הזו מסמלת את ההתחדשות, את ההתחלה של השנה החדשה. במחזור השנה העברית ארבעה ראשי שנה, ראש השנה למלכים ב א' בניסן, המציין את תחילת התהליך הרוחני בו כל אדם יוצא מעבדות לחרות, ראש השנה למעשר בהמה ב א' באלול שמציין תחילתו של פינוי מקום למשהו חדש ותהליך טהרה עמוק, ראש השנה לשנים שבו נקבע השפע של האדם לשנה הקרובה והוא מציין תחילתה של עשייה חדשה ועונה חקלאית חדשה, וראש השנה לאילנות שבו הטבע פורץ החוצה בשלל צבעים ופריחה.

העלים נשרו בסתיו, העצים נכנסו לתרדמת חורף, ואז בט"ו בשבט הכל מתעורר, הירוק מלבלב מחדש, ניצני הפרחים מתחילים להיפתח, והשקדיה שמקדימה את כולם כבר פורחת. זה הוא רגע מכונן, רגע שכולו חיים והתחלה חדשה. כדי לחוות זאת ממש, דמיינו שבלבכם ניצן שעלי הכותרת שלו עדיין סגורים, ועכשיו התמקדו ברגע הפתיחה, ברגע בו עלי הכותרת נפתחים לאט לאט והניצן נהפך לפרח זוהר, הרשו לי לשער שאתם מרגישים עכשיו איך שהלב שלכם נפתח, מתרחב, מוצא בתוכו חיים ושמחה מחודשים.

מחזור נפש האדם מקביל למחזור הטבע, ואחרי שהשילה את המיותר בסתיו לקראת התכנסות ותרדמת החורף, זה הרגע בו הנפש בוקעת ופורחת, זהו תהליך שהולך ומתעצם ומגיע לשיאו בפורים בו הנפש מגלה את ההסתר, וחוגגת עד ללא ידע.

ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, ומדוע לא נקרא ראש השנה לעצים, או ראש השנה לפרחים, וכאן יש שני עניינם עמוקים, השימוש במטפור של האילן, והסוד שבשמו הקשור לשפה העברית.

האילן בעולם הקבלה מציין את החיבור בין שמיים לארץ, על פי תורת הקבלה שורשי האילן בשמים, הגזע שלו יורד ומחבר אותם לארץ, והענפים השונים הם העולם הזה. כשנצייר את האילן כשורשיו חשופים נראה בעצם שצורתו סימטרית, צורת הענפים וצורת השורשים זהה, ועל זה נאמר כמו שלמעלה ככה למטה.

האילן הוא גם אילן הספירות הקבלי, המתאר את המבנה הבסיסי של היקום בו לכל דבר עשר ספירות, מספירת כתר בראש שהיא השורש, הזרע, ויש בה הכל, ועד ספירת מלכות שהיא העולם הזה. גם כאן המוטיב של זרע, שורש המכיל הכל חוזר על עצמו.

האילן הוא גם סוד התהליך הרוחני בו ממש כמו שעץ יכול לצמוח גבוה רק אם יהיו לו שורשים עמוקים באדמה, כך גם הגובה שאליו אדם יוכל להגיע בעולמות עליונים תלוי בעמוק השורשים שלו באדמה.

ובכל זאת למה אילן ולא עץ? את כל התפילות היהודיות מכוונים לשם יחוד הקדוש ברוך הוא והשכינה שלו, שזה חיבור השם המפורש 'יהוה' המייצג את השמים עם השם 'אדני' המייצג את האדמה, יהוה (26) + אדני (65) = 91, וכך בשפה העברית כל מילה שתהיה לה גימטריה 91 תציין את החיבור המקודש הזה, ובעניינו אילן = 91, גם למילה 'אמן' אותה גימטריא, ואומר שבכל פעם שאנחנו מברכים אמן, אנחנו מחברים שמים וארץ.

בעולם השמאני העץ מסמל את השער אל עולם הנשמות. בהר הנגב לא רחוק מבורות לוץ, בנחל אליצור יש אלה אטלנטית שהיא שער שכזה. האלה כשמה כן היא, מפוארת בגודלה, ובולטת ביופייה השמימי בנוף הפתוח והרחב. יש לה גזע רחב, שבחלקו חלול, כך שאפשר להיכנס אל תוכו, לשבת וממש להיות חלק ממנו. ושם בהוויה של להיות גזע העץ, כמו המדבר מתחלף בגן עדן, והשכינה רוטטת ונעה מהשורשים דרך נפש האדם אל הענפים, פורצת ורוקדת בשמחה של חג.

ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *