להיות פנוי

הפנאי נקשר לזמן, אבל ברובד עמוק יותר הוא קשור ליכולת להיות פנוי

שלום לכם

אני מצרף מאמר שכתבתי לאתר Xnet

אתם מוזמנים לקרוא אותו באתר Xnet כאן, באתר שלי כאן, או המשיכו לקרוא

הלכתי עם בעל הלודג' למלא מים באגם גוקיו, פסענו מהצריף הפשוט אל המים הכחולים, שנצצו בגובה של 5500 מטר מוקפים בהרים מושלגים ובנופי פלא. אגם גוקיו הנמצא לא הרחק מהר האוורסט שבנפל, הוא מהמקומות היפים בעולם, ובעל הלודג' אדם בשנות השישים של חייו, שזכה לחיות את חייו במקום שכזה, לקח עימו שני ג'ריקנים ובקבוק קטן. הגענו לשפת האגם, הוא הניח את הג'ריקנים על האדמה, לקח את הבקבוק הקטן הכניס ידו לאגם, מילא אותו במים ושפך אותם לג'ריקן, ושוב הכניס את הבקבוק הקטן לאגם שפך לג'ריקן וחוזר חלילה. עמדתי בצד והתבוננתי, תמה על מה שקורה,  לא הבנתי למה במקום למלא את הבקבוק הקטן אין ספור פעמים, אין הוא מכניס את הג'ריקן עצמו לתוך המים וממלא אותו במכה אחת ומיד. בערב בתוך השק שינה המשכתי להיות טרוד בעניין עד שפתאום הבנתי שבעצם בעולמו של המקומי בעל הלודג'  לא קיים מושג של למהר או להספיק, הוא פשוט נע בתוך גישה אחרת של מרחב הזמן.

המושג פנאי שייך לעת המודרנית ולאופי החיים שהתפתח בה, לבעל הלודג' באגם גוקיו אין מושג כזה, כמו גם לבדואי שחי בהרים הגבהים של סיני, נסו לדמיין מה יאמר בדואי אם ישאלו אותו מתי יש לו פנאי בחייו ומה הוא עושה בו. המושג פנאי קיים רק כי הוא נגזר מתוך האין שלו, הזמן בו אנחנו עסוקים, ומכיוון שבקצב החיים המודרני  רוב הזמן אנחנו עסוקים אנחנו כמהים לפנאי.

בפנאי אנחנו יכולים לנוח, לעשות מה שאנחנו רוצים, להיות בזמן איכות עם ילדנו, עוד מושג שהומצא בשנים האחרונות, לצאת לטיולים, לבלות, לפתח ולצרוך את תרבות הפנאי, ואם נחבר את כל אלו אפשר לומר שאת הפנאי אנחנו מחברים ליכולת להנות ולהתענג.

אבל הפנאי בתפיסתי שלי אינו קשור כלל לממד הזמן אלא למשהו עמוק ממנו, גם בשפה העברית שורש המילה פנאי אינו קושר אותנו לממד הזמן, ולרעיון של זמן חופשי, אלא ליכולת  לפנות ולהיות פנוי. בסיפור הזן, אולי המפורסם מכולם, מגיע התלמיד אל המסטר ומבקש ממנו שילמד אותו, המסטר לפני שהוא מסכים לקבל את התלמיד, מציע שקודם כל ישתו תה ביחד. חולט המסטר את התה, ואחר כך בנחת מוזג את התה בכוסו של התלמיד, וגם כשזו מלאה לגמרי ממשיך המסטר למזוג ולמזוג, התלמיד הצופה בתה ניגר ונשפך לצדדים לא מתאפק ואומר למסטר: סליחה אבל הכוס מלאה לא יכנס בה עוד תה, מרים המסטר ראשו, מסתכל לתוך עיני התלמיד ואומר לו ברכות: אתה כמו כוס התה, מלא ברעיונות, בידע, אוכל ללמד אותך רק כשתדע לרוקן את כוס התה שלך, רק שתבוא עם כוס תה ריקה.

אחת השאלות שאני חוזר ושואל את עצמי היא: האם עכשיו כוס התה שלי ריקה? האם אני עכשיו פנוי לרגע הזה? ואני יודע שהפניות הזאת אינה תלויה בזמן  או במה אני עושה, היא תלויה אך ורק במצב הפנימי: במצב הרגשי, המנטלי, בגישה שלי לרגע, בהיצמדות שלי לרעיונות מסוימים. לא פעם אני מוצא שהתשובה לשאלה הזו היא לא, לעתים כי אני רוצה להגיע לרגע הבא, למקום הבא, להשגת היעד, המטרה. לעתים כי אני עמוס רגשית, ופשוט אין מקום, לעתים כי מה שאני עושה הוא לא מה שאני רוצה לעשות, ולעתים כי אני נאחז בגישה, תפיסה שאינה מאפשרת לי להיות פנוי לחסד של הרגע הזה.

אחד הדברים שאני מאמן את עצמי זה להיות פנוי לרגע הזה, ובמיוחד לאהבה שיש ברגע הזה, שמתי לב שלא פעם אני מצמצם את היכולת שלי להיות באהבה כי אני חושש שמא היא תסתלק ותותיר אותי ריק, אני מעדיף לקבל מעט ולהיות בשליטה מאשר פנוי לקבל את כל מה שיש ולקחת את הסיכון שאחר כך לא יהיה. ככל שאני מעמיק בעניין אני רואה שלי ולא פעם להרבה אנשים שסביבי קשה לקבל, זה לא פשוט כמו שזה נשמע להיות פנוי לקבל, שכן מי שמוכן לקבל באמת! מוכן גם להשתנות, והעמיקו בעניין זה היטב. בפניות ובקבלה אמיתית יש השתנות, ולהשתנות זה הדבר הכי מפחיד והכי קשה. יותר קל להיות כוס מלאה מאשר כוס ריקה שכל פעם מחדש מוכנה להכיל משקה אחר, ואחר כך להתרוקן שוב כדי פנויה לחסד חדש.

הפנאי אם כך אינו תלוי בזמן, אלא ביכולת לפנות, להכין מרחב פנימי פנוי. הסביבה המודרנית אינה תומכת בתהליך, קצב הגירויים ליחידת זמן בעת הנוכחי הוא מטורף: חדשות, פרסומות, שלטי חוצות, דרישות, רצונות, תדמיות, רמת חיים ופחד השרדות תמידי השורה על הארץ הזו. כל אלו מקשים על המלאכה, אבל אם נהיה בגישה חיובית ונאמין שהנשמה מעולם לא לוקחת על עצמה שיעור או אתגר שאין היא יכולה לעמוד בו, ונפנה כמיטב יכולתנו, נגיע לרגעים בהם שהם יש פניות מלאה, אלו רגעים מלאים של חסד ואהבה, אושר, עונג ושקט.

בפפואה ניו גינאה חייתי אצל מקומי חודש שלם, לא היה יום אחד בחודש הזה שבו לפני השינה הוא חשב מה הוא יעשה למחרת. מעטים הפעמים בחיי בו אני הולך לישון מבלי לדעת או לחשוב  מה אעשה מחר, זה בכלל לא עניין של זמן, אלא עניין של גישה.

ובינתיים אני ממשיך לשאול את עצמי: האם אני פנוי לרגע הזה?

ואתם?

 

תגובה אחת על להיות פנוי

  1. מאת אייבי‏:

    באת לי בזמן!
    יפה מאוד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *