פסח ואליהו הנביא

אילניה קור קוראת לאמונה בגאולה

כתבה אילניה קור

המראה עדיין חי וצלול. משפחתי נסובה סביב שולחן החג העמוס מטעמים, כלים, ניחוחות שהתערבלו בקול ששון.

ליבי היה מתוח עד מאוד כמיתר הממתין להתפקע ברטיטות מעודנות לאין קץ.

משהו חדש עמד באוויר, ידעתי זאת בעומקי. ציפייה התעטפה בתוכי בדומייה חדה, בעודי מתבוננת במעין מהלך מדידטיבי בכוסו של המקודש שעמדה מלאה.

ברגע אחד נשמע קול פעמון הדלת, קול צורם וחד כדוגמת הצלילים שאינם  מן העולם הזה .

קפצתי ממקומי, מתירה בקולי את הסוד שהבשיל ובישרתי לכולם – אליהו הנביא הגיע! אליהו הנביא הגיע!

פניתי במרוצה אל הדלת לקבל פניו ולהפתעתי הדלת ניצבה סגורה.

אחזתי בידית ברעדה פנימית נוראה וברגע אחד הוא הופיע לפניי, במלוא הודו, במלוא כבודו.

אחוזת התרגשות ליוויתי אותו למקומו בשולחן החג, ליד כוסו שהמתינה לו.

ישוב הוא למולי, מתבונן בי בעיניי האפור,

מתבונן, מתבונן

נצח עובר

מבטו עמוק כה  ,חודר, פורע

עד מתיישר בתוכי.

בהיותי בת עשר בערך , עת הוחלף בי התום בגבולות ההיגיון,

רשמתי את זה המחזה שאחז בנפשי הרכה בת החמש או שש , כחלום, כבדיית הלב.

אך האומנם? האומנם לא היה הדבר?

בליל הסדר נהוג לשתות ארבע כוסות של יין, כנגד ארבע לשונות\ אופנים של גאולה הצפונים בסוד הלילה הזה (שמות ו' פסוקים ו-ז ) .

את הכוס החמישית נהוג להעמיד לכבודו של אליהו הנביא מתוך ציפייה לבואו, מתוך המתנה לבשורתו שהנה הגיעה שעת הגאולה.

כוס חמישית זו מסמלת את האמונה העמוקה בגאולת עולם.

בימים אלו ,בהתכסות נפשנו בלבוש של חג,  מרבים אנו לדבר על גאולה ועל חירות, על שעבודים ועל מיצרים, על תהליכים בפנימיות -מחמץ למצה.  מרבים אנו לדבר בדבר.

אך  בציווי החג של  "והגדת לבניך" ישנה קריאה עמוקה אולי אף יותר, קריאה המזמינה אותנו לחרוג מההכרה היודעת את הדבר, להכרה הפוגשת את הדבר.

לעבור מהכרה לומדת וחוקרת להכרה המספרת סיפור. מהכרה המתבוננת בעין העבר, להכרה הנוכחת עתה ברגע הנס.

אכן הלילה הזה נשתנה מכל שאר הלילות, כי בלילה הזה מבליחה לרגע אחד דמותו של אליהו הנביא והיא קוראת לנו לאמונה בגאולה,

לקפיצה בהכרה בו הכול לרגע אחד שלם. חדש. זך. נגאל.

כך סיפרה לי הילדה אשר שמעה את זו הקריאה. ואני חולקת עמכם את דברה, חולקת את סיפורה.

מי ייתן והחג הזה, הלילה הזה, ייטבל עבור כל אחד ואחת מאתנו  ברגע של חסד מלא. ברגע של גאולה.

חג שמח,

באהבה,

אילניה.

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *